המדינה תשלם לבני זוג 13,000 ש"ח בגין אי ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגדם

1.         התובעים הם בני זוג, אשר ביקשו לצאת יחד עם בני משפחתם לחופשה בחו"ל. כשהגיעו התובעים לשדה התעופה התברר להם, כי לא יוכלו לצאת את הארץ, שכן תלוי ועומד נגדם צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר הוצא על ידי בית המשפט לענייני משפחה באשדוד.

צו עיכוב היציאה מן הארץ הוצא לאחר שהתובעים הסכימו לערוב לבנם, אשר נגדו היה תלוי ועומד צו עיכוב יציאה מן הארץ. כשחזר הבן ארצה, סברו התובעים, כי צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגדם בוטל.

בדלית ברירה, לא עלו התובעים לטיסה והם פנו לבית המשפט, אשר ביטל את הצו והתובעי ם עלו למחרת היום לטיסה אחרת, שעליה נאלצו לשלם פעם נוספת.

2.         התובעים טוענים, כי בשל מחדליה של הנתבעת באי ביטול הצו, על אף שהייתה מוטלת עליה החובה לעשות כן עם שובו של הבן ארצה, על הנתבעת לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם.

התובעים העמידו את נזקיהם על הסך של 50,000 ש"ח, הכוללים סך של 41,062 ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש, סך של 1,209 דולר, שהוא עלות החופשה, סך של 300 דולר, עלות הטיסה הנוספת, סך של 250 ש"ח שהוא עלות יום עבודה של בנם של התובעים, אשר נאלץ להסיעם בחזרה לביתם ושוב לשדה התעופה לאחר שהצו בוטל וכן בעלות דלק בסכום של 600 ש"ח, בגין הנסיעות שנדרשו לביטול הצו ולצורך הנסיעות הנלוות ושכר עבודה של התובעים ליומיים בסכום של 1,600 ש"ח.

3.         הנתבעת טוענת, כי אין במעשיה רשלנות, שכן לאחר ששב הבן ארצה וביקש לבטל את הצו, ביקשו מזכירות בית המשפט מהתובע לקחת את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגד הבן ושהוצאתו מהווה תנאי לביטול הצו נגד הערבים למשטרת הגבולות, אלא שהתובע סירב וביקש כי הצו ישלח בדואר.

לפיכך, כאשר ידע התובע, כי הצו נגדו לא בוטל, התנהג התובע ברשלנות בעת שהזמין את כרטיסי הטיסה, מבלי שווידא תחילה, כי צו עיכוב היציאה מן הארץ נגדו בוטל.

לטענת הנתבעת, דבר רישום צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגד הבן לא עודכן אצלה ולכן לא דאגה מזכירות בית המשפט לביטול הצו שהוצא נגד התובעים.

4.         הצדדים להליך קיימו בפניי, בכהני כרשמת בית המשפט, הליך של גישור ובסיומו הוסכם בין הצדדים, כי הגם שהליך הגישור התקיים בפניי, יינתן על ידי פסק דין בתובענה בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהצדדים יסכמו טענותיהם בכתב.

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והערכתי את סיכוייהם וסיכוניהם ואף לאור הדברים שנשמעו בפניי במסגרת הליך הגישור, מצאתי מקום להורות, כי הנתבעת תשלם לתובעים את הסך של 13,000 ש"ח.

בין יתר שיקוליי בקביעת הסכום שצויין לעיל, לקחתי בחשבון את הוצאותיהם הממשיות של התובעים מחד ומאידך את העובדה שבסופו של דבר, השתתפו בחלק מהטיול.

כן לקחתי בחשבון, כי על אף שעל התובעים קיימת החובה שלא לעצום עיניים ביודעם, כי הצו נגדם טרם בוטל בעת שהגיעו לבית המשפט, הרי שמנגד הנתבעת הסכימה, לגירסתה, לקחת על עצמה את הטיפול בביטול הצו לאחר שהתובע ביקש לעשות כן ולמרות האמור לעיל, בחלוף כעשרה חודשים מהמועד שבו היה עליה לבטלו- זה טרם בוטל. אין לשכוח בהקשר זה, כי יציאתם של התובעים מן הארץ עוכבה מכוח ערבותם בלבד והם לא צד להליך שהתנהל בבית המשפט, כך שציפייתם הייתה, כי מששב הבן ארצה- פקעה ערבותם.

כן תישא הנתבעת בהוצאות המשפט ובשכ"ט ב"כ התובעים בסכום של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתן היום ט' בניסן, תשס"ח (14 באפריל 2008) בהעדר  הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

001646/06א  140 סבין כהן